סרטו של אינגמר ברגמן (פאני ואלכסנדר) מהתקופה המאוחרת, הוא סרט רפלקסיבי, מאוד אישי, במרכזו במאי תיאטרון (כמו ברגמן עצמו, כידוע) והמערבולת הרגשית שהוא נקלע אליה כאשר הוא מגלה ששחקנית חדשה שהגיעה היא בתה של שחקנית מזדקנת – מאהבת שלו מן העבר. תיאטרון כמראה לחיים על פי אחד היוצרים הדרמתייםפילוסופיים הגדולים של המאה ה-20. עם ארלנד יוזפסון (סונטת סתיו), אינגריד טולין (הארורים) ולנה אולין (שונאים סיפור אהבה).
